עדשות מגע
 


היסטוריה
האנשים  הראשונים שחשבו על העדשות מגע היו דקרט ולאונרדו דווינצי  בשנת 1508 ,הפריצה הגדולה בנושא היתה ע"י מר פיק בשנת 1887, הוא הציע שלאחר ניתוח קטרקט ייקחו גלטין יחד עם קוקאין וכספית וישימו זאת על העין, הבעיה הייתה שהכספית הרסה את העין ,אך מכך חברות התרופות למדו שבעזרת עדשות מגע ניתן לתת לעין מינון קבוע של תרופה במשך 24 שעות ביממה ,זו הייתה בעצם העדשת מגע הראשונה שנוסתה בעין .
בשנת 1920 פותחה עדשת מגע מזכוכית ע"י צייס ZEISS אך לא היה ניתן להרכיב אותה לאורך זמן בעין.
נורמן ביר בשנת 1930 , פיתח עדשת מגע סקלרלית  SCLERAL LENS ,זוהי עדשת מגע ענקית אשר צמודה בעיקר ללובן ולא לקרנית , החיסרון הוא שהעין לא קיבלה מספיק חמצן ולכן יכלה להתפתח בצקת חמורה.

העדשת מגע הקשה הראשונה הומצאה על ידי דיקסי ואובריג , שעשויה מחומר ה-PMMA שכבר אינו נמצא בשימוש עקב חדירות חמצן נמוכה, שגרמה לבעיות שונות בעין.

בשנת 1962  OTTO WICHTERLE פיתח את עדשת מגע הרכה הראשונה.עדשות מגע רכות להרכבה ממושכת הומצאו בשנות ה-70. ב-1981 אישר ארגון ה-FDA לראשונה הרכבת עדשות מגע לשימוש ממושך ,אך עבירות החמצן שלהן לא היה עמיד דיו  והן ספגו לתוכן הפרשות עיניים, מה שגרם לדלקות ולפעמים לתחושת יובש בעיניים.

אלו עדשות מגע קיימות?
עדשות המגע הנפוצות ביותר כיום הן עדשות מגע רכות, אחריהן ניתן למצוא את עדשות המגע הקשות.
עדשות מגע רכות קיימות במגוון רחב של סוגים, חומרי גלם, תכונות יחודיות, זמני הרכבה, צבעים וחברות שונות.
העדשות הרכות מתחלקות לשתי קובצות עיקריות:
  • עדשות קבועות – לתקופה של שנה-שנתיים
  • עדשות חד-פעמיות – עדשות דו חודשיות (החלפה כל חודשיים),עדשות חודשיות (החלפה כל חודש), עדשות דו-שבועיות (החלפה כל שבועיים) ועדשות יומיות (החלפה כל יום).

עדשות מגע קשות מיועדות בדרך כלל לתקופה של 1-3 שנים. הן חזקות יותר מעדשות רכות וסופחות פחות משקעים. התאמה של עדשות מגע קשות דורש יותר פרמטרים ונסיון מקצועי מהתאמה של עדשות רכות, ועדיין לא קיימות עדשות קשות להחלפה תכופה כמו בעדשות רכות.
בעדשות קשות (בדרך כלל הכוונה לקשות נושמות או לעדשות גמישות) יש גם מגוון של חומרי גלם הקובעים את מעבר החמצן דרך העדשה, חוזק מכאני של העדשה, פיזור הדמעות על גבי העדשה ותכונות נוספות.

עדשות מגע יכולות לטפל במגוון רחב של בעיות רפרקציה כגון: קוצר ראייה (מיופיה),רוחק ראייה (היפרמטרופיה),אסטיגמיה ופרסביופיה (עדשות מולטי פוקל) .
בשנים האחרונות חלה התעניינות גוברת באורתוקרטולוגיה, תיקון קוצר ראייה על ידי הרכבת עדשות במשך הלילה, אשר משנות בהדרגה את צורת הקרנית ומבטלות את הצורך בתיקון הראייה במשך היום (עדשות אלו מצריכות בדיקת התאמה מיוחדת אצל אופטומטריסט מוסמך והן אינן מתאימות לכל אחד).
סוגים נוספים של עדשות הן העדשות הקוסמטיות אלה עדשות שמיועדות לשינוי המראה החיצוני של העיניים, חלקן גם משמשות לתיקון ראייה, אולם במקרים אחרים יכול לחול שיבוש כלשהו בראייה כגון טשטוש כתוצאה מהצבע או הדוגמה של העדשה. חלק מהעדשות הקוסמטיות נועדו לחפות על פגם רפואי כלשהו המשנה את צורת האישון.
הסוג האחרון הן עדשות טיפוליות שייעודן הוא הגנה על הקרנית לאחר פציעה או פגיעה.


מה ההבדל בין חומרי הגלם של העדשות?
חומרי הגלם השונים קובעים את תכונות העדשה, כגון העברת חמצן (DK) ,הרטבת העדשה, אחוז המים בעדשה, יציבות חוזק ועובי, דחיית משקעים שונים ועוד.
הדור החדש של עדשות המגע –"סיליקון הידרוג'ל" – הפך את ההרכבה המתמשכת לנוחה הרבה יותר. לחומר זה עבירות חמצן גובהה הרבה יותר מכל חומר גלם אחר המשמש לייצור עדשות מגע ,בנוסף עדשות אלו עוברות תהליך טכנולוגי של ציפוי העדשה בחומר הדוחה משקעים ואף שומר על רטיבות העדשה למשך זמן רב יותר מכל עדשה אחרת, דבר המאפשר לאנשים הסובלים מעיניים יבשות או העובדים מול מחשב להרכיבן למשך זמן רב יותר. 

חומרי ניקוי:

חלק חשוב בשמירת בריאות העין בזמן הרכבת עדשות המגע הינו תהליך הניקוי. בעדשות מגע קשות ורכות קבועות תהליך הניקוי הינו חשוב ביותר ומצריך שימוש בתכשירים שונים לניקוי והשרייה שנקבעים ע"י האופטומטריסט. בעדשות החד-פעמיות תהליך הניקוי הוא פשוט יותר ולרוב ניתן להשתמש בנוזל רב תכליתי (משמש לניקוי,השרייה ושטיפה).  

לסיכום:
הרכבת עדשות מגע הינה דבר בטוח ובריא ,בתנאי שההתאמה נעשית ע"י אופטומטריסט מוסמך ,לאחר בדיקה מקיפה הכוללת בנוסף לבדיקת הראייה גם בדיקה של המשטח החיצוני של העיניים והעפעפיים.
בנוסף על הפציינט להקפיד על כללי היגיינה וזמן הרכבה סביר (לפי הוראות האופטומטריסט) וכן יש להגיע לביקורות כל מספר חודשים לצורך מעקב וגילוי מוקדם של בעיות היכולות להיווצר בעין.
 
© 2009 כל הזכויות שמורות לזיגי שאול אופטימטריסטים בע"מ